עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

קו החיים שלי
חברים
AliceRoseSurvivesmayyanlevDo what I wanttears
הדסRainɛAngelɜדוןits just me .cosmicBFF
Zippers
שבירה

היא יכולה להיות שונה. שבירת חפצים, לב שבור ונשמה שנעבדה ונשברה.
כן, זה הקליק הזה שאת שומעת ודקה אחרי הבכי פשוט מתפרץ מימך.
זה הרגע הזה, שאין יותר משמעות בחיים ושעצב והדיכאון תופסים אותך על חם.
את נישברת.
לא יודעת מימה ולא יודעת איך, את פשוט נישברת.
הרגע הזה שאת שוכבת במיטה, מסתכלת על התיקרה ולא יכולה לדמיין.
את כמו מלאך שאיבד את הכנפיים שלו.
את קשור לאדמה באזיקים והחצים כלכך כואבים כי הם חוצים אותך ושוברים אותך לחלקיקים קטנטנים שהאדמה כבר בלעה אותם.
לא משנה כמה את מנסה, את לא מצליחה לחייך, כאילו השפתיים שלך תפורות עם חוטים כלכך חזקים שאי אפשר ליקרוע.
את מנסה ליפתוח את הפה אבל את לא יכולה כי אין לך מה להגיד.
מבט קר שעוטף אותך ואת הסובבים אותך.
כאב שאי אפשר להסביר.
החלקיקים הקטנים שעוד נישארו ביידייך.
והחץ שתקוע לך באמצע הנשמה שלא נותן לך לינשום.
מה שמחכה לך בצד
השקט שנוצר בשבילך ישאר תמיד שלך גם אם תנסה לברוח למקומות הרועשים בעולם הוא תמיד יעמוד שם בצד,השקט שלך, ויחכה שתתפנה אליו ותדבר איתו פנים מול פנים.

לא רוצה

09/07/2014 22:00
i don't care
לא רוצה ליסבול יותר. לא רוצה ליראות את הפרצוף שלה יותר, העיניים שלה הן מלאות ברוע. והרוע הזה מכוון אליי, אני רוצה להתחיל חיים חדשים בפנימייה רק בגלל זה אני גם עוברת לשם, כל כך קשה לישמור את כל זה בתוכי זה כל כך כואב, הדברים שהיא עשתה הפצעים שהופיעו מי זה הם פשוט לא נעלמים. לא משנה כמה פעמים אני אמרתי לעצמי והמשכתי להגיד להעצמי שהיא תפסיק שזאת היתה הפעם האחרונה, לא משנה כמה פעמים היא ביקשה סליחה ואני סלחתי, זה לא משנה זה פשוט לא מרפא. היא עשה יותר מידיי דברים, יותר מידיי. הכאב הזה רודף אותי כל הזמן. הוא לא ניספק הוא לא רוצה להיספק, אני ניסיתי לישכוח כל הזמן ניסיתי לישכוח אבל היא כל פעם מחדש הוכיחה לי הזכירה לי שלא זה לא יתרפא.ועכשיו כשאני סוף כל סוף עוברת מי פה, כשאני סוף כל סוף מצליחה ליברוח מימנה, היא אומרת לי שהיא עושה מבחנים לאותה פנימייה. אני לא רוצה! זה הספיק לי, זה באמת הספיק לי וזה מספיק לי אבל היא, לה זה לא מספיק אני כל כך רוצה שהיא תמצאה לעצמה קורבן אחר, אני כל כך רוצה שזה יקרה. אבל זה לא קורה. היא כאילו ניתפסה עם ציפורניים חדות בגופי ולא רוצה לעזוב. אני יצטרך לחיות עם זה כל החיים שלי? אני לא רוצה לחיות עם זה ככה. לא משנה כמה אני רבה איתה, זה תמיד חוזר לאותו מקום, העיניים שלה, זה מרגיש כאילו היא מכשפת אותי כל פעם מחדש, כל פעם שאני מסתכלת בעיניים שלה, אני מרגישה פחד ואהבה. רגשות מבולבלים, אבל בתוך ליבי אני יודעת שאני לא אוהבת אותה, אני מפחדת, רק מי מה? מי מה אני כל כך מפחדת?!



כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
rain

טיפות המים נופלות על פניי, ואני עומדת באמצע הדרך.
המטריה עפה עם רוח הקלילה שתקפה את העיר.
אני עומדת, הטיפות נופלות עליי והריח הניפלא משתלט עליי.
הרטיבות היא בכל מקום, אתה כאילו מדבר אליי, גשם.
כל טיפה זאת מילה שמתפוגגת באוויר הקריר של החורף.
הניצוץ החד שנוצר בעננים, והרעש החזק והבהיל שאחרי זה.
איך שכל טיפה נופלת על האדמה עם קול דקיק של פריקה.
השלוליות שמצתברות, איך שכל הטיפות נאספות ביחד בשלוליות.
האוויר הצח שמתלווה ברוח קרה ומנענת את שערותי מצד לצד.
כל זה, כל ההרגשות הנפלאות האלה, זה הגשם.
מה שמדבר בתוכי
שקט משתורר בנפשי,שפתיי הדוקות
אין בי שום רצון להבעה כלשהי של רגשות
אך הדבר היחיד שרוצה לדבר בי
הוא ליבי אשר לא מפסיק לפעום חזק ולצעוק את רגשותיו.