עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

קו החיים שלי
חברים
AliceRoseSurvivesmayyanlevDo what I wanttears
הדסRainɛAngelɜדוןits just me .cosmicBFF
Zippers
שבירה

היא יכולה להיות שונה. שבירת חפצים, לב שבור ונשמה שנעבדה ונשברה.
כן, זה הקליק הזה שאת שומעת ודקה אחרי הבכי פשוט מתפרץ מימך.
זה הרגע הזה, שאין יותר משמעות בחיים ושעצב והדיכאון תופסים אותך על חם.
את נישברת.
לא יודעת מימה ולא יודעת איך, את פשוט נישברת.
הרגע הזה שאת שוכבת במיטה, מסתכלת על התיקרה ולא יכולה לדמיין.
את כמו מלאך שאיבד את הכנפיים שלו.
את קשור לאדמה באזיקים והחצים כלכך כואבים כי הם חוצים אותך ושוברים אותך לחלקיקים קטנטנים שהאדמה כבר בלעה אותם.
לא משנה כמה את מנסה, את לא מצליחה לחייך, כאילו השפתיים שלך תפורות עם חוטים כלכך חזקים שאי אפשר ליקרוע.
את מנסה ליפתוח את הפה אבל את לא יכולה כי אין לך מה להגיד.
מבט קר שעוטף אותך ואת הסובבים אותך.
כאב שאי אפשר להסביר.
החלקיקים הקטנים שעוד נישארו ביידייך.
והחץ שתקוע לך באמצע הנשמה שלא נותן לך לינשום.
מה שמחכה לך בצד
השקט שנוצר בשבילך ישאר תמיד שלך גם אם תנסה לברוח למקומות הרועשים בעולם הוא תמיד יעמוד שם בצד,השקט שלך, ויחכה שתתפנה אליו ותדבר איתו פנים מול פנים.

הפרצוף של האמת הוא הפרצוף שלי

13/10/2016 00:56
i don't care
יש דברים שעדיף שאני לא אחשוב עליהם. אבל העובדה שהדברים האלה קיימים מכבידה על ליבי גם ככה אז מה יצא לי מזה שאני לא אסתכל לאמת בפרצוף?
איזו מעצבנת היא האמת הזאת, תמיד כלכך אמיתית, תמיד מנסה לעשות ככה שנסתכל עלייה ונשים לב אלייה.
אבל אחרי שמסתכלים עלייה היטב אחרי שמביטים בעינייה של האמת משהו משתנה, איזשהו כובד יורד מהלב ההבנה הפתאומית מציפה את הלב במקום הכובד שהיה שם לפני.
עכשיו אני מסתכלת לאמת בפרצוף. עכשיו אני בסתכלת עמוק לתוך עייניה ומבינה שאני נמצאת בתיסבוך עצמי שאף אחד כבר לא קשור אליו.
אני מסתכלת ישירות אל תוך ליבי ישירות אל תוך הרגשות שלי שהחליטו להופיע עכשיו.
יודעים מה אני מבינה? שאני כלכך עצובה שזה מתחיל להפוך לשמחה.
נשמע מוזר נכון? אני גם חושבת ככה כי אני גם ככה לא מבינה את עצמי עד הסוף.
מרוב שכואב לי בפנים בעולם הפנימי שלי שמתפורר מרוב שכואב לי בפנים בלב שלי שכבר לא יכול לסבול אותי יותר אני מתחילה לחייך.
למה?
כי אני מרגישה. אני מרגישה את הכאב הזה הכאב הנוראי הזה שגורם לי לבכות בכל יום שסוף כל סוף גורם לי לבכות.
אני שמחה שהחיים האמיתיים שלי גורמים לי לבכות, אני יודעת שזה דבר שלא צריך להתגאות בו כי יש אנשים שבוכים יותר מידיי בגלל החיים האישיים שלהם, אבל אני לא. אני מודה בזה שלרוב אני בוכה בגלל איזו אנימה או דרמה עצובה שראיתי וזה מתיש זה כלכך מעצבן
שאני לא מרגישה בחיים האמיתיים. אבל עכשיו כשאני מרגישה עכשיו גם אם זה כאב, גם אם זה כאב כלכך נוראי וגם אם ממש כואב לי אני מתגאה בזה, כי נמאס לי להיות עצובה נמאס לי לבכות על זה שכואב לי נמאס לי שכל הזמן אומרים לי "את נראת בדיכאון" "למה את בדיכאון?" אני לא.
בשבילי הדבר הזה לא קיים כרגע. למה? כי אני מחליטה לעבור את זה, צריך רק הפסקה קטנה מהכל, לא רגע, הפסקה קטנה כדי להיסתכל לאמת בפרצוף עוד פעם.
אני מוכנה להסתכל על הפרצוף המעצבן הזה כל החיים שלי, כן אני מודה בזה שהפרצוף של האמת הוא כלכך מעצבן לפעמים והפעם זאת הפעם שהוא מאד מעצבן.
הוא מעצבן אותי כי אני רואה בו את עצמי, אני רואה בו את הרגשות של עצמי ואת המחשבות האמתיות שלי, זה משמעצבן, האמת שלי.
אני מתעצבנת מעובדה שאני לא יכולה להיות אמיתית עם עצמי, גם זה מאוחר מאוחר בלילה כשאני יושבת וחושבת אני לא אמיתית כי אני לא רוצה לחשוב על זה שמשהו בההתנהגות שלי יכול להיות לא נכון עד הסוף או לא אמיתי עד הסוף. אבל מצד אחר, הרי בכל דבר בעולם יש צד שני אנחנו מתלבטים לגביי כל דבר בחיים גם אם אנחנו לא שמים לב לכך, ועכשיו כשאני חושבת על זה, זה כלכך מעצבן שאני לא יכולה להיות בטוחה אף פעם בבחירות שלי. אבל אם להגיד את האמת, עוד פעם האמת הזאת, גם אם אנחנו לא בטוחים במשאנחנו עושים ואנחנו עושים אותו בסוף גם ככה יקרה משהיה אמור לקרות, באזשהו שלב הכל יהפוך למובן, גם אם לא נשים לב גם אם נחשוב שהכל הולך כרגיל, תגיעה אזושהי מחשבה אחת ש"תדלוף" מהמוח שלנו לידיים.
מה שאני מנסה להגיד לעצמי זה זה שבאזשהו שלב הכל ישתנה. אני יודעת מה אני מרגישה ואני יודעת שאני לא אוכל להסביר את זה לאף אחד נורמלי כי זה הרגש שלי, אבל אני יודעת מה אני מרגישה כמו שאמרתי כבר ואני מבינה את משאני מרגישה, אז אני צריכה פשוט לסתום לבנתיים ולא לדבר על זה כי זה הרגש שלי זה הלב שלי, אם האדם שהרגש הזה מופנה אליו לא מקבל אותו, הרגש נשאר אצלך, כי הוא בכל מקרה הוא היה שלך מלחתחילה, אז הרגש הזה הוא שלי כרגע אני מבינה ויודעת את זה
את מרוצה אמת?
Картинки по запросу anime art
IM ALרות.הדס
ElvaTdv
25/12/2017 20:56
апрапрапр
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
rain

טיפות המים נופלות על פניי, ואני עומדת באמצע הדרך.
המטריה עפה עם רוח הקלילה שתקפה את העיר.
אני עומדת, הטיפות נופלות עליי והריח הניפלא משתלט עליי.
הרטיבות היא בכל מקום, אתה כאילו מדבר אליי, גשם.
כל טיפה זאת מילה שמתפוגגת באוויר הקריר של החורף.
הניצוץ החד שנוצר בעננים, והרעש החזק והבהיל שאחרי זה.
איך שכל טיפה נופלת על האדמה עם קול דקיק של פריקה.
השלוליות שמצתברות, איך שכל הטיפות נאספות ביחד בשלוליות.
האוויר הצח שמתלווה ברוח קרה ומנענת את שערותי מצד לצד.
כל זה, כל ההרגשות הנפלאות האלה, זה הגשם.
מה שמדבר בתוכי
שקט משתורר בנפשי,שפתיי הדוקות
אין בי שום רצון להבעה כלשהי של רגשות
אך הדבר היחיד שרוצה לדבר בי
הוא ליבי אשר לא מפסיק לפעום חזק ולצעוק את רגשותיו.