תנו לי לשקוע, להיעלם פשוט ללכת.
כי בעצם אני הרי גם ככה לא אשאר כאן לזמן רב.
אגמור את חיי ביום מין הימים.
כמו כל אחד מאיתנו
פשוט אלך לי בשלוותי לשער כולשהו אכנס בו ולא אצא יותר לעולם
אשאר שם לנצם שיראה בשבילי כמו יום או כמו חודש? אני כבר לא ארגיש כי הזמן כבר לא יהיה חלק מהדברים ששולטים עליי.
האמת, מה כן ישלוט בי? אני הרי אהיה מעבר לכל זה במימד אחר לגמרי.
אני יכולה לחשוב על זה עד מחר מצידי אך אני לעולם לא אדע עד שזה יקרה באמת.
עד היום שבו אני אגיד להתראות לכל מה שאני מכירה, היום בו אני אצעד אל האין סוף.
;){kind=link}