יומן

תאבון לא חזר, ניראלי גם לא יחזור בזמן הקרוב. אני יודעת שזה נישמע מוזר אבל אני מרגישה יותר טוב בקטע הנפשי אחרי שהיתי אצל המורה הפרטית. היא כאילו הרימה לי את המצב רוח... טוב יותר טוב ככה, לפחות אני יכולה ליצחוק עכשיו, אבל אני ממשיכה להרגיש לא שייכת למקום הזה, אני מרגישה לא שייכת לחיפה, אף פעם לא הרגשתי ככה קודם, אולי בגלל גיל ההתבגרות, שוב פעם אני מאשימה אותו בהכל..... טוב זה נורמלי, כל בן אדם אף פעם לא יאשים את עצמו במה שקורה לו ואם הוא כן יעשה את זה זה בישביל המילים האלה: את ממש לא צודקת! את בכלל לא אשמה במה שקרה!. גם אני מאשימה את עצמי בישביל לישמוע את המילים האלה, רק שבמקומם אני שומעת "צודקת" . שיהיה. המילה האהובה עליי שיהיה שיהיה... רוצה לעזוב את העיר הנוראית הזאת שאני לא מוצאת בה מקום בישבילי ולעבור כבר לפנימייה סוף כל סוף. מקווה שהכל יהיה אחרת בפנימייה? כן מקווה ורוצה להמשיך לקוות, אז אני מבקשת מיווה ומורד לא להרוס את החלום הקיווי הזה. נישמע כאילו אני מוציא אותן רעות? כן זה נישמע ככה. ברוב הפעמים זה ככה אבל גם ברוב זה לא ככה 50/50? כן 50/50. אני לא אוהבת את החיים שלי כמו שכל מתבגרת לא אוהבת, אני עושה את זה כדיי להיות כמו כולם? כן יש מצב יכול להיות. אבל מי אמר שאני לא אוהבת אותם? אני כרגע. ואולי אמרתי את זה כדיי להישמע קולית כמו כולם? כן אולי. אבל ת'אמת אני מקבלת את החיים שלי כמו שהם, אוהבת לא אוהבת תלוי במצב. הכל תלוי במצב.